החלטה בתיק ת"א 13404-12-09

רקע כללי

1.         החלטה זו עניינה מספר בקשות התלויות ועומדות למתן הכרעה על ידי בית המשפט.

2.         הנתבעת הגישה בקשה במסגרתה מתבקש בית המשפט בין היתר לקבוע, כי התובעת סירבה להשיב על דרישה להודיה בעובדות, כי הנתבעת סירבה לגלות מסמכים שברשותה ולהשיב על שאלון וכן לחייב את התובעת להעביר לעיון הנתבעת העתקים שונים מהסכמי נאמנות ולהמציא לגילוי המסמכים מטעמה שיקים שנמשכו מחשבון הנאמנות ולא הוצגו לפירעון או שיקים שנמשכו מחשבון זה וחוללו באי פירעון וכן לאפשר לנתבעת לעיין בכל ההתכתבות שהתקיימה בין התובעת או באי כוחה לבין הבנק ולחייבה במענה מלא על שאלות שפורטו בסעיף ד' במבוא לבקשה וליתן צו המורה לתובעת להמציא את דפי החשבון לסוגיהם של כל אחד מחשבונות ילדיה בחו"ל בהם היא רשומה כאחד מבעלי החשבון בתאריכים שפורטו בסעיף ו' במבוא לבקשה.

3.         התובעת הגיבה באופן מפורט לבקשת הנתבעת כאמור בתגובתה מיום 2.1.11.

כמו כן, התייחסו הצדדים בדיון שהתקיים לבקשה זו כמו גם לבקשות נוספות שעל הפרק ועניינן ידון בהמשך החלטתי זו.

4.         ראשית דבר, ראוי לציין, כי התביעה שבפניי עניינה טענות התובעת כלפי הנתבעת - עורכת דין במקצועה אשר שימשה כנאמנה על כספי התובעת, כספים אשר לטענת התובעת נגזלו ממנה ולא הועברו אליה.

            עוד יצויין, כי בהחלטתי מיום 12.9.10 נקבע, כי הנתבעת תהא זו אשר תחל בהבאת הראיות נוכח מהות הטענות הנטענות כלפיה והסטטוס שלה כנאמנה על חשבונות התובעת.

5.         בנוסף, הגישה הנתבעת בקשה למתן צווים שונים להוצאת מידע מצדדי ג', מגורמים רפואיים שונים ולקבלת פלטי שיחות מחברת אורנג'. התובעת הגיבה בבקשה זו ביום 2.1.11. הצדדים אף התייחסו לבקשה בדיון שהתקיים.

            ב"כ התובעת ציין, כי התובעת או מי מטעמה לא קיבל טיפולים רפואיים אצל נותני השירותים השונים שפורטו בבקשה וכי התובעת אינה מתנגדת להוצאת הצו בנוגע למוסדות הרפואיים המופיעים בטבלה שבבקשה ובלבד: שהנתבעת תישא בכל העלויות הכרוכות בכך ולא יהא בכך כדי להאריך או לסרבל את המשך הדיון.

            ביחס לקבלת פלטי שיחות הטלפון הסלולרי ציין ב"כ התובעת, כי המדובר בטלפון של הנתבעת ואין התנגדות שזו תפנה לחברת הסלולר לבקש פירוט ביחס לחשבון שלה עצמה ואין צורך במתן צו על ידי בית המשפט. 

המסגרת המשפטית

6.         באשר לשאלונים, מבהיר י. זוסמן בספרו " סדר הדין האזרחי" מהדורה 7, כי בידי ביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב, ובלבד שהשאלות יהיו "לעניין הנדון" העומד לפניו או שהן "מהותיות" (שם בעמ' 445 ס' 361).

א. גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהד' 8, מציין, כי בתקנה 120 (ב) ל תקסד"א נאמר, כי ביהמ"ש  לא יתן צו למסירת שאלון "אלא אם כן היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר  דיון הוגן או כדי לחסוך בהוצאות". וכן, כי מאחר ומדובר בהחלטה שיפוטית, יש להפעיל שיקול דעת שבנושא זה הינו רחב ביותר. מצד אחד "השאלון כפוף לתנאי שהשאלות תהיינה נוגעות לעניינים השנויים במחלוקת, אולם, מצד שני, יש להראות כי השאלות אינן מכבידות מידי על הצד שכנגד" (סע' 175).

7.         נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים ועיון בהם במשפט, היא גילוי מירבי, שכן המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת, עם זאת, אין הזכות לעיון בלתי מוגבלת ולצידה עומדת טענת החסיון, הכלל הוא שבהתדיינות אזרחית יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של מידע הרלוונטי למחלוקת הנדונה בבית המשפט (ר' א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה תשיעית, 194; ע"א 4999/95 ALBERIC I נ' מדינת ישראל  פד' נ' (1) 39 44, ע"א 2271/90 ג'מבו נ' מרדכי פד' מו (3) 793; רע"א 6546/94 בנק איגוד נ' אזולאי פד' מט (4) 54).

8.         ב- רע"א 3511/09 קמטק ואח' נ' אורבוטק ואח' (7.5.09) נפסק בין היתר:

            "כי הליכי גילוי - בדומה לשאלונים - עשויים לעורר שאלות שונות של איזון בין הצורך לחשיפת האמת ועשיית צדק - לצורך ביעילות... בסופו של יום תפקידו של ביהמ"ש לאזן ולהניע את עגלת המשפט, כדי שלא יימשך עד אין קץ, ויש להניח ולקוות כי כך ייעשה גם כאן".

            כך אף נפסק ב בש"א (ת"א) 3537/08 הרמולין נ' בירן ואח' תק מח 2008 (1) 9192 כי:

"גילוי מסמכים מירבי עולה בקנה אחד ומשרת את הנחת היסוד ש"המשפט עומד על האמת. ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת"... אך כלל זה, אינו עומד לבדו, כנגדו ניצבים ערכים אחרים, ובהם יעילות ההליך המשפטי, הגנה על אינטרסים לגיטימיים על הצד המגלה, ומניעת פגיעה בצדדים שלישיים. האיזון ביניהם נעשה לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה... לצד ערך גילוי האמת קיימים ערכים אחרים הראויים אף הם להגנה, "אין לומר כלל כי התגלתה האמת גם אם ייחרב העולם..." (כבוד המשנה לנשיא (כתוארו אז) א' ברק, בפסק דין רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, מ"ד מט (4) 54, בעמ' 61).

9.         ב רע"א 9453/05 אליהו נ' אבנר (30.11.05) נפסק בין היתר כי: